חברים יקרים,

שמעתי פעם מיהודי זקן וחכם משפט שמצא חן בעיניי מאד ואני מקוה שגם בעיניכם:

"השאלה היא לא כמה ימים יש בחיים, אלא כמה חיים יש בימים"

מה שאני הבנתי ולקחתי מהמשפט הזה הוא ששאלת החיים אינה שאלה של כמות אלא שאלה של איכות – לא כמה זמן אתה חי אלא איך אתה חי.

אז אספר לכם על עצמי בכמה משפטים, בכדי שנכיר האחד את האחרים, ולהפך, ואולי זו גם ההזדמנות לספר לכם כי הכינוי שלי הוא בהשראת מה שסיפרתי לכם עד כה – החפץ חיים.

אני אכן חפץ בחיים טובים וארוכים, איכותיים ומשמעותיים, ומחפש את הדרך אל האושר,

גם היא ארוכה ורצופה במכשולים רבים, כמאמר השיר.

שמי הפרטי הוא ישראל-מאיר ואני בן למשפחת כהנים, מתגורר בעיירה ראדין שבמדינת בלארוס.

נולדתי כמה ימים לפני ט"ו בשבט, י"א או י"ב, אצלנו במשפחה לא 'סגורים' לגמרי על תאריך הלידה. אני מקווה שאחרי מאה ועשרים שנה, יזכרו אותי ואת מעשיי ופעולותיי גם אם הפרט הזה בקורות-החיים לא יהיה ממש חד משמעי.

בבית הכנסת בו אני מתפלל יש ספרייה עם אלפי ספרים בהמון תחומים – פרשת שבוע, הלכה, מוסר, מדרש ואגדה. אחרי שאחרון המתפללים עוזב את בית הכנסת בבוקר אני נהנה לפתוח את אחד הספרים, 'לצלול' פנימה וממש כמו צוללן, לחשוף את האוצרות שיש במעמקי הים, סיפרו לי פעם שהתורה והמורשת שלנו נמשלות לים, אז המשל והנמשל ממש דומים..

בכל מצב, באחת ה'צלילות' שלי קראתי סיפור על חכם יהודי, נראה לי שקראו לו רבי ינאי, או שם דומה, ששמע פעם סוחר המכריז שיש באמתחתו (כלומר, שק בשפה גבוהה וספרותית) סם חיים!

כמובן שהסיפור הזה מיד הדליק אצלי נורה מעל הראש, כמו בסרטים המצוירים, הצית את הדמיון שלי ומתח את קפיץ הסקרנות שלי עד הקצה, הרי זהו החלום שלי מאז שאני ילד קטן – למצוא סם חיים! בהמשך הסיפור קראתי שה'סם' של הסוחר היה לא פחות ולא יותר – פסוק מספר תהילים – שהמשכו הוא – נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. תגידו לי אתם, איך הייתם מגיבים לפאנץ' שכזה בסיפור?

אז זהו, שגם אני, ממש כפי שאולי גם אתם הייתם מגיבים, סגרתי את הספר בתחושה שהסוחר היה קצת 'טריקי' ודי 'סובב' את כולם, כולל רבי ינאי. ואז חשבתי שוב, ושוב, והנורה המהבהבת מעל ראשי הפכה להיות לפיד בוער ועמוד-אש שאני הולך לאורו מאז ועד היום הזה.

פתאום שמתי לב לכך שהעיתונות היומית, פגישות החברים, שיחות-הסלון, הפוליטיקה, התרבות, כולן רצופות לשון הרע ורכילות, הגורמות לזיהום האווירה, לתחושות לא טובות, ושורטות שריטות כאלו בנפש המכאיבות יותר מפציעה גופנית. איך אומרים אצלנו באידיש – מכה עוברת – מילה נשארת, ותדעו לכם שבאידיש זה נשמע יותר טוב..

החלטתי לחקור את נושא שמירת הלשון, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, לחבר ספר הלכה שיסביר כיצד ללכת בדרך הזאת וגם ספר מחשבה שייתן לקוראים נקודה למחשבה – למה וכמה הרעיון הזה הוא סם-חיים, כמו שכתוב בספרים. יש לכם הצעות לשמות לספרים?

אולי, עוד מילה או משפט לסיום, אצלנו מדברים לא מעט על איכות הסביבה ואקולוגיה, החור באוזון וכד', ומזהירים שכדור הארץ שלנו נתון בסכנה אם לא נשמור על הכללים שהמומחים קבעו. חשבתי לעצמי שהמשפטים האלו נכונים גם בהקשר של שמירת הלשון. מוכרחים להיזהר שלא לזהם את האוויר(ה) ובכלל, ממש כמו שיש כללים שמכתיבים לנו איך לחיות חיים בריאים יותר מבחינה גופנית – אז יש גם כללים הנוגעים לבריאות הנפשית והרוחנית שלנו.

איך אמר החכם מכל אדם (במשלי פרק ח"י) – מוות וחיים ביד לשון! (זה הציטוט המדויק!).

אז אני הקטן אשתדל לעשות את שלי, ומקוה שאבן הדומינו הראשונה שאצליח להפיל תתחיל דומינו ראלי (או דומינו טוב-לי) כזה שיאיר לכולם ויעורר את כולם, ולכו תדעו, אולי בעתיד אפילו יקראו איזה קיבוץ על שמי..:)