סיכום הסדנא :
-
למדנו את הציווי הבסיסי בדיבר "לא תנאף" העוסק בנאמנות זוגית בחיי הנישואין. משם התרחבנו לערך הליבה- נאמנות.
-
למדנו את הסיפור הטרגי של אמנון ותמר- ובו עמדנו על ההבדל בין אהבה אמיתית שאיננה תלויה בדבר=נטולת אינטרסים, לבין אהבה אגואיסטית התלויה בדבר.
-
קשרנו בין אהבה לנאמנות. מערכת יחסים לא יכולה להיות אמיתית, יציבה ונצחית ללא אמון ונאמנות.
-
הרחבנו את הערכים הנגזרים מ"לא תנאף"- לנאמנות בכלל: לעצמי, למשפחתי, לחבריי ,למדינתי ולערכים שאני מאמין בהם.
"לא תנאף"
ערך הליבה: נאמנות-
הבסיס לכל מערכת יחסים!
"הדבר החשוב ביותר בעולם - נאמנות וערכים" (נורמן תומאס)
הדיבר "לא תנאף" עוסק בבסיסו בנאמנות כערך יסוד בחיי הזוגיות. קשר זוגי ללא אמון ונאמנות וללא מחויבות מוחלטת לבן זוג - הינו קשר רעוע שלא יחזיק מעמד ולא יספק את הצרכים האמיתיים שלבני הזוג.
נאמנות היא לא רק תנאי הכרחי לקשר זוגי- היא גם מיטיבה את הקשר, מחזקת את בני הזוג בשגרת יומם וברגעי משבר ומספקת את המסגרת היציבה להמשך היחסים.
העיקרון הזה נכון בכל מערכות היחסים בחיינו -
בינינו לחברינו , בינינו למשפחתנו, בינינו למדינתנו, בינינו למסורת של עמנו.
וכך- חברה תשמור אמונים לחברתה גם כאשר היא רוכשת חברה חדשה.
חייל יישאר נאמן למדינתנו גם כאשר הוא נתון בשבי האויב ומתבקש למסור סודות מדינה.
נהיה נאמנים ומחוברים למשפחתנו גם כאשר אנו נמצאים בנפתולי גיל ההתבגרות המאתגר.
נשמור אמונים, נכיר ונתחבר לזהות היהודית שלנו גם כשהתרבות מסביב מלאה בהשפעות תרבותיות שונות.
רק בעזרת אותה נאמנות נוכל להתחבר באמת למעגלי השייכות השונים שלנו, ולשמור על נצחיותם!
הצעה לפעילות המשך בכיתה
1. "לא בגדתי"- סיפורו של אורי אילן
אורי אילן (1935-1955) היה לוחם צה"ל מחטיבת גולני שהתגלה בפעולה בסוריה ונפל בשבי עם עוד ארבעה לוחמים. בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו. בפתק שהותיר בבגדיו והתגלה בבדיקת גופתו, הוא כתב "לא בגדתי, התאבדתי". משה דיין שהיה אז הרמטכ"ל ציטט מהפתק רק את שתי המילים הראשונות "לא בגדתי", ומילים אלה הפכו לסמל של הקרבה אישית למען ביטחון המדינה.
מתוך ההספד שנשא הרמטכ"ל משה דיין-
החייל בן הי"ט, אורי אילן, נשא על גופו הצעיר ובכוח רצונו הנחוש את משימת הביטחון של עמו, עד אשר הגיע לגבול יכולתו ואז גבר רצונו על גופו. אורי בא עד קצה דרכו. על גווייתו הקרה, החוזרת למולדת, הייתה צמודה פתקה ובה זעקתו האחרונה: לא בגדתי! אין הצבא יכול להבטיח חיים לחייליו. חיי החיילים הם המבטיחים את חיי העם. דגל הצבא מורכן לפניך – החייל העברי, אורי אילן."
-
מה דעתכם על מעשה זה של אורי אילן?
-
למי הוכיח אורי אילן את נאמנותו?
-
מדוע לדעתכם היה חשוב לו, גם כשידע שחייו עומדים להסתיים, להעביר את המסר "לא בגדתי"?
2. בגידה בנאמנות- סיפורה של ענת קם
ענת קם נולדה בירושלים ב - 1987.
בעת שירותה בצה"ל כעוזרת ראש לשכת מפקד פיקוד המרכז אגרה אלפי קבצי מחשב ובהםמסמכים המסווגים כסודיים ביותר. לקראת שחרורה העתיקה אותם לתקליטורים ולאחר מכן העבירה אותםלעיתונאי אורי בלאו מעיתון "הארץ" שנעזר בהם לפרסום כתבות ביקורת על מערכת הביטחון.
מפרוטוקול אחד הדיונים המשפטיים, עולים מניעיה של קם:
"היו היבטים בפעילות צה"ל בשטחים שחשבתי שיש להביא לידיעת הציבור. כשצרבתי את החומרים חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו עלפשעי מלחמה, סולחים להם... אני לא הצלחתי לשנות מספיק מהדברים שהיה חשוב לי לשנות בעת שירותי בצבא וחשבתי של חשוף אותם יביא לשינוי, לכן היה חשוב לי להביא לידיעת הציבור את מדיניות צה"ל בשטחים".
על מעשים אלה הורשעה בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) ומסירת ידיעה סודית ללא היתר, ונידונה לארבע וחצי שנות מאסר אותם היא מרצה בכלא נווה תרצה.
על חומרת המעשה כתבו השופטים בגזר הדין:
"חומרתן של העבירות בהן הורשעה הנאשמת טבועה בהן מעצם מהותן. גם העונש הקצוב בצידן מבטא חומרה זו. הנאשמת ניצלה באופן מחפיר את האמון שניתן בה... יש במעשים משום מעילה באמון וניצול ציני בשל האפשרות הקלה, בשל אותו אמון, ליטול ללא רשות מסמכים האסורים בנטילתם. זוהי הפרה של כל נורמה במערכת הבנויה על אמון הדדי, ומשום כך ראויה לגינוי. אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים המשרתים ביחידות השונותו הנחשפים מתוקף תפקידם לנושאים רגישים, הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר, הבנוי על חיילים בשירות סדיר."
-
כיצד בא לידי ביטוי ערך הנאמנות הנגזר מ"לא תנאף" במקרה זה? במה בגדה ענת קם?
-
איך יראו מערכת הביטחון והמדינה אם עוד אנשים לא יפגינו נאמנות כלפיהן?
3. "באש במים ובמנהרה"- סיפורו של סגן איתן
לא רוצה צל"ש, אני לא גיבור. אם לא אני, מישהו אחר היה עושה את זה. זה לא איזשהו מעשה גבורה. זו מהות של לוחם, של מפקד". כך אומר סגן איתן, שירד במהלך מבצע "צוק איתן" למנהרה בה היו אנשי חמאס, בניסיון למנוע את חטיפת חברו, סגן הדר גולדין ז"ל. סגן איתן מתאר את ירידתו בפיר המנהרה ואת הדרך הארוכה שעשה בתוכה, כמעט בחשיכה מוחלטת, ללא אפוד, קסדה או נשק. הוא מגלה שמפקד הפלוגה שהצטרף לכוח, כמו גם מפקד הגדוד, לא אישר לו לרדת, אבל הוא לא ויתר: "המ"פ לא רצה, המג"ד לא רצה, אז עליתי גבוה יותר כדי לקבל אור ירוק". ואכן, סגן איתן השיג בקשר את אישורו של מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר. "הוא אמר לי 'זרוק רימון לפני שאתה נכנס'", סיפר. סגן איתן מתאר לפרטי פרטים את הרגעים הדרמטיים במנהרה החשוכה, כשהתקדם בעקבות כתמי הדם של חברו סגן גולדין. החלטתו האמיצה והממצאים שהביא איתו משם הם שאפשרו לצה"ל לקבוע חד-משמעית את מותו של סגן גולדין. (מתוך כתבה בynet)
-
חוו דעתכם על החלטתו של סגן איתן להיכנס למנהרה.
-
כלפי מי הפגין סגן איתן נאמנות במקרה זה? (=חברו הדר גולדין ז"ל, משפחת חברו, מדינת ישראל- שלא תאלץ להתמודד עם מצב של חייל חטוף) מהוהמחיר שסגן איתן היה מוכן לשלם עבור נאמנות זו?
-
האם יש משהו בחייכם עבורו תהיו מוכנים להיות נאמנים "עד מוות"?
4. נאמנות לאמונה
ההיסטוריה היהודית מלאה בסיפורים ודוגמאות לשמירה על מסורת ישראל תחת קושי ואיום. במקרים רבים נשארו היהודים נאמנים למסורת האבות תוך סיכון חיים ואף במחיר אובדן חייהם.
דוגמא כזו מובאת בעדות הבאה מתקופת השואה-
קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים וכו'. רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים...היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה. לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל... אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה.. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים...".
(מתוך הספר "בין תמולנו למחרנו", הוצאת יד ושם)
-
מהו הסיכון שנטלו הנערות כאשר קיימו הדלקת נרות חנוכה? מדוע , לדעתכם, הן היו מוכנות להסתכן בצורה כזו?
-
כלפי מי הפגינו הנערות נאמנות במקרה המתואר בעדות? מה היה קורה, לאורך הדורות, אילו עם ישראל לא היה נאמן לאמונתו ולמסורת היהודית?
-
כיצד באה לידי ביטוי נאמנותך למסורת היהודית ולעם היהודי?
5. דילמות מחיי התלמידים בנושא נאמנות
דנית ושירה, הלומדות בכיתה ז'2, הן חברות טובות מאוד מאז היותן בכיתה א'. חברות זו נשמרה גם במעבר לחטיבת הביניים.
לאחרונה קיבלו התלמידים עבודה זוגית בשיעור גיאוגרפיה. הזוגות נקבעו ע"י המורה וכך יצא שדנית עשתה את העבודה יחד עם לילך הנחשבת ל"מלכת הכיתה".
בעקבות העבודה המשותפת התקרבו השתיים וגם חבורת ה"מקובלות" החלה להתייחס לדנית יותר מבעבר.
ל"ג בעומר הגיע ובכיתה ז'2 יש שני אירועים במקביל- מדורה שמארגנת שירה ומדורה של ה"מקובלים".
לילך נגשה בהפסקה לדנית ואמרה לה: " את יודעת שיש לנו מדורה מיוחדת משלנו, נכון? אז חשבנו להזמין אותך אליה -כי את ממש חמודה ובראש שלנו. אז תבואי!"
דנית מאוד הוחמאה מההזמנה, סוף סוף המקובלות שמות לב אליה- אולי עכשיו יעלה מעמדה בכיתה.
באמצע השיעור, שירהחברתה הטובה של דנית, שולחת אליה פתק בזו הלשון :"דניתוש, אל תשכחי להביא מרשמלו למדורה מחר!"..
לו הייתם דנית-לאיזו מדורה הייתם בוחרים להצטרף? כיצד ערך הנאמנות מתחבר למקרה זה? במידה שדנית בחרה במדורה של "המקובלות" האם ניתן לומר עליה שלא הייתה נאמנה לשירה?
משפחתו של יותם תכננה טיול לגליל בחופשת הפסח לחגיגת יום הולדת 50 של אביו. לטיול זה יגיעו הסבים, הסבתות , הדודים, הדודות וכל בני הדודים. לאחר תיאום תאריך הטיול, משימה מורכבת כאשר הרבה משתתפים, נודע ליותם כי בתנועת הנוער מתוכנן טיול של יומיים לאילת, בדיוק לאותו תאריך.
6. חיבור אישי
כיצד הדיבר "לא תנאף" נוגע בי?
איך אני מיישם אותו בחיי?
מה הקושי/הרווח בקיום הדיבר?
דוגמאות אישיות להתמודדות עם הדיבר.
להורדת ההצעה לפעילות המשך בכיתה בפורמט PDF לחץ כאן