עשרת הדברות - ערכי הליבה שלנו!
עשרת הדברות הם דפים בודדים בתנ"ך, אך מהווים את הלב שלו.
על פי הנכתב בתורה, רק את עשרת הדברות שמע עם ישראל בהתגלות ישירה.
רק עשרת הדברות נכתבו על לוחות הברית כ"מכתב אלוקים".
עשרת הדברות, השמורים בארון הברית, הם שהפכו להיות המרכז של קודש הקודשים, המקדש וירושלים.
עשרת הדברות הם תמצית של כל התורה, ומהווים גרעין ערכי לכל המצוות (לפי פירוש רש"י בפירושו לשמות כ"ד י"ב).
עשרת הדברות הם גם מצוות ספציפיות וגם ערכי ליבה לעם ישראל ולעולם כולו.
בהיותם כאלו, הרי שעלינו להבין אותם ולאמץ אותם לחיינו.
בדף זה תוכלו ללמוד על ערכי הליבה הטמונים בכל דיבר, באופן שאנו מלמדים אותם בבתי הספר- מהסוף להתחלה.
9. לא תענה ברעך עד שקר
אשתמש במילים מיטיבות ולא במילים מכאיבות
איך אתה מרגיש כשמדברים עליך מאחורי הגב? איך את מרגישה כשחברה מעליבה אותך? המציאות מראה לא פעם כי הפגיעה המילולית ברגשות שלנו, בשם הטוב שלנו, במעמד שלנו - מכאיבה הרבה יותר מפגיעה פיזית. הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר" מדבר על האיסור למסור עדות שקר בבית משפט. במציאות יש יותר מבית משפט אחד. יש גם את "בית המשפט" של החברים, הכיתה, המשפחה, של הסטטוס או ה"לייקים" בפייסבוק, של המסרונים בוואטסאפ ועוד. גם בהקשרים אלו אסור "להעיד" עדות שקר או עדות רעה על הזולת. דיבר זה חשוב במיוחד בגיל ההתבגרות הרגיש. לצערנו מילים פוגעות בכל דרך שהיא, גרמו לא פעם למצבים של הסתגרות, מצוקה ודיכאון.
הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר" מלמד אותנו עד כמה חזק כוח הדיבור ומעודד אותנו להשתמש רק במילים שעושות טוב לאחרים וגם לנו.
7. לא תנאף
אהיה נאמן בכל מערכת יחסים
אהבה היא אחד הנושאים המדוברים ביותר בעולם. שירים, סרטים, פרסומות- כולם עוסקים באהבה. כולנו מחפשים אהבה. כולנו מרגישים שאהבה נותנת טעם לחיים, משמחת ומקדמת אותנו. הדיבר "לא תנאף" מלמד אותנו שבכדי להרוויח אהבה אמיתית אנו נדרשים לנאמנות. כשאדם מרוכז רק בעצמו ועושה מה שמתחשק לו באותו הרגע, מבלי לחשוב על האחר ועל תוצאות המעשים שלו - הוא לא אוהב באמת. מי שאוהב באמת מבין שהוא צריך להשקיע, להתאמץ ולשמור על הנאמנות גם כשקשה וכשיש פיתויים מסביב. רק על בסיס נאמנות והשקעה יכולה לצמוח אהבה אמיתית ויציבה לאורך זמן.
אנחנו יכולים לחשוב בטעות שהדיבר "לא תנאף" יהיה רלוונטי לנו רק כשנהיה נשואים, אבל זה לא כך. נאמנות ואהבה אמיתית הם ערכים שעלינו לרכוש מגיל צעיר. מערכות היחסים שלנו והקשרים החברתיים שלנו כבר היום, צריכים להיות מאופיינים באכפתיות אמיתית כלפי הזולת ובנאמנות כלפיו. רק כך נגיע לקשרים אמיתיים ומשמעותיים בחיינו.
5. כבד את אביך ואת אימך
אכבד את הורי ואכיר להם טובה
"ותודה להוריי שהביאוני עד הלום!"
המשפט המוכר הזה מדרשת בר/בת המצווה אומר דבר ברור: כולנו יודעים עד כמה ההורים שלנו רוצים שיהיה לנו טוב. עד כמה הם דואגים לנו, משקיעים בנו, קונים לנו, מקשיבים לנו, מכוונים אותנו, מלמדים אותנו , שמים לנו גבולות כשצריך.
בגיל ההתבגרות, אנחנו מרגישים כבר די בוגרים בכדי לקבל החלטות הקשורות אלינו בעצמנו וללא אישור ההורים והדבר גורם למתחים, ולפעמים אף לויכוחים ולביטויי חוצפה שלנו כלפיהם.
בתחומים מסוימים אנחנו יודעים יותר ולעיתים מרגישים שההורים לא באמת מבינים את מה שעובר עלינו. חלק מהשיחות שלנו מסתיימות בויכוחים על כסף, לבוש, שיעורי בית, זמן מסך, שעת החזרה הביתה.
הדיבר החשוב הזה מלמד אותנו כי אנו צריכים לשמור על כבודם של ההורים, גם כשאנחנו מתחילים להרגיש גדולים, וגם כשאנחנו מחפשים את הדרך האישית והייחודית שלנו.
כבוד מלשון "כובד"- אנחנו צריכים לתת להורינו מקום 'כבד משקל' בחיינו, ללמוד מניסיונם, להקשיב לדעתם ולעצתם - גם כאשר היא שונה מדעתנו.
אנחנו לא חייבים לקבל את דעתם בכל תחום, עם זאת, כשנשמור על מסגרת של כבוד והכרת הטוב כלפי ההורים, נגלה שאפשר להרוויח גם את הניסיון, הערכים והעצות הטובות של ההורים וגם את פיתוח האישיות והזהות העצמית שלנו.
3. לא תישא את שם ה' אלוקיך לשוא
אהיה דוגמא ומופת להתנהגות ראויה ומוסרית
הדיבר "לא תישא" עוסק בבסיסו באיסור להישבע בשם ה' לשווא.
שם הוא לא סתם מילה. כשאנו קוראים בשם של משהו - אנו מבטאים את היחס שלנו כלפיו.
אם אנו נשבעים בשמו של הא-ל, לשווא או לשקר, אנו למעשה מזלזלים ומפחיתים בערכו של אלוקים וגם בערך שלנו.
יש מימד נוסף ועמוק בדיבר זה, הבא לידי ביטוי בפסוקים הבאים:
"יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֹ' נִקְרָא עָלֶיךָ"(דברים כ"ח)
כלומר: מעצם היותנו שייכים לעם ישראל כל אחד מאתנו נושא את שם ה' עליו.
מה משמעות הדבר "לשאת עלי את שם ה'"? הדבר מתבטא בהתנהגות אנושית ומוסרית, באהבת הזולת, במתן עזרה ועשיית חסד ולמעשה בקיומם של כל עשרת הדיברות.
כל אדם נושא שמות רבים: שמו הפרטי, שם משפחתו, שם עירו, שם מדינתו ושם עמו, אותם עליו לייצג בכבוד בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.
כך גם הוא נדרש לייצג בכבוד את שם ה' הנקרא עליו.
כולנו חלק מהמשפחה הגדולה הקרויה "עם ישראל". למשפחת "עם ישראל" יש זהות ואמירה ערכית ומוסרית ברורה בעולם, יש קוד מוסרי המתבטא בעשרת הדיברות.
כחלק משייכותי למשפחת "ישראלי" עליי להתנהג בהתאם!
כל אחד יכול לשמש מופת ודוגמא ולהוות גאווה אמיתית לעם ישראל ול"שם ה'" הטמון בו.
"לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא" מזכיר לנו כי עלינו להיות מודל ומופת להתנהגות מוסרית וראויה.
1. אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
אהיה אדם אכפתי ועוזר לזולת
סיפור יציאת מצרים התרחש לפני אלפי שנים ואנחנו עדיין מספרים אותו בכל שנה מחדש בליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח, שנקרא גם "חג האמונה".
ובאמת, יציאת מצרים היא הבסיס לאמונה היהודית ואנו למדים מדיבר זה את מצוות האמונה באלוקים.
ויש כאן משהו נוסף.
המילים הראשונות אותן אומר אלוקים לעם ישראל הן "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". זה "כרטיס הביקור" שלו. כך הוא מציג את עצמו כאומר - 'אני הוא זה שראיתי את הצער והסבל שלכם במצרים, אני הוא זה שדאגתי לכם כשהייתם בצרה והוצאתי אתכם משם'.
בדיוק בכך טמון התוכן המדהים של הדיבר. הדיבר "אנוכי ה'" בא לעורר בנו השראה.
ההתנהגות של אלוקים ביציאת מצרים מהווה עבורנו מודל לחיקוי של התנהגות מוסרית וראויה.
כשם שאלוקים שם לב לקושי שלנו, גאל אותנו ממצרים, עזר לנו כשהיינו חלשים וחסרי זכויות – כך אנחנו צריכים לנהוג כלפי אחרים.
דיבר זה, כמו כל הדברות, רלוונטי לעולם כולו. יציאת מצרים מציבה רף מוסרי לאנושות כולה.
היא מעוררת כל אדם באשר הוא להיות אכפתי, רגיש, אחראי ופועל למען זכויותיהם של החלשים.
10. לא תחמוד
אהיה שמח בחלקי!
אם נשאל אותך, או כל אדם אחר בעולם: "מה הדבר שאתה באמת באמת רוצה, יותר מכל דבר בחיים?"
קרוב לוודאי שהתשובה תהיה - "להיות מאושר". זה מה שאנחנו רוצים - להיות מאושרים, להיות שמחים. הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים להשיג את האושר הזה במקומות הלא נכונים.
לפעמים אנחנו טועים לחשוב שהאושר טמון בהישגים חיצוניים. אנחנו משווים את עצמנו לאחרים ומדמיינים שאם רק יהיה לנו הכסף, החברים, התדמית, הציונים, המשפחה, המראה של האחר, אז וודאי נהיה מאושרים. וזה לא כך. הדיבר "לא תחמוד" מלמד אותנו שלא נכון לחיות מתוך חמדנות וקנאה באחרים. לא שם טמון האושר שלנו. החמדן נכנס למעגל קסמים נוראי. הוא לא שמח במה שיש לו, ולכן הוא חומד את מה שיש לאחרים, ואז הוא מגלה שהוא עוד יותר לא שמח.
הדיבר "לא תחמוד" מכוון אותנו לשים לב לכל הדברים הטובים שיש לנו בחיים: הכישרונות, ההצלחות, החברים, הבריאות, המשפחה, וההזדמנויות שהעולם מציע לנו. הוא מדריך אותנו להעריך את הדברים הנראים לנו מובנים מאליהם. השמחה בחלקנו תוביל אותנו לפעול ולהתקדם במסלול החיים שמתאים ונכון לנו, ולא לנסות לחקות אחרים או להשיג מה שיש להם. דרך זו תוביל אותנו לשמחה אמיתית בחלקינו וכך נוכל להמשיך ולהתקדם עוד ועוד.
8. לא תגנוב
מה שאשיג ביושר -
שווה הרבה יותר
כשאומרים לנו "לא תגנוב" אנחנו מיד חושבים על שודד רעול פנים, על פריצה לבנק, על גניבה של אייפונים, אופניים וכדומה. הדיבר "לא תגנוב" חשוב מאוד משום שהוא מעורר אותנו להכיר בכך שמושג הגניבה רלוונטי לכל אחד מאתנו, וכולנו עלולים ממש בקלות לטעות ולגנוב חלילה.
האפשרות לגנוב קיימת במצבים רבים: שימוש בציוד של חבר ללא רשותו, העתקה במבחן (גניבת דעת). גם בזבוז זמן של מוכרת בחנות וטעימות בסופרמרקט ללא כוונת קניה הם סוגים של גניבה.
השאלה המתבקשת היא מהי הסיבה לכך שאנשים גונבים. הרי ברור לכולנו שזהו מעשה שלילי הפוגע בכל הנוגעים בדבר ובחברה כולה. בבירור אמיתי נגלה כי מי שגונב הוא אדם המחפש קיצורי דרך בכדי להגיע למטרה, הוא לא מבין שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה וכי מה שהרוויח שלא ביושר הוא לא באמת שלו. ממש בדומה לזהב מזויף - נוצץ אך חסר ערך אמיתי.
הדיבר "לא תגנוב" מלמד אותנו שעלינו לעמול ולהגיע להצלחות שלנו בזכות עצמנו ובדרך ישרה.
רק כך נוכל להעריך באמת את מה שאנו משיגים ונהיה גאים בכך ובעצמנו.
6. לא תרצח
מחלוקות אפתור בדרכי שלום
מי מאתנו לא מזדעזע כשהוא שומע על "עוד מקרה רצח"?
לרצוח זה דבר נורא. ברור לגמרי שאף אחד מאתנו לא רוצה להיות רוצח.
אז איך הדיבר "לא תרצח" קשור אלינו?
האמת היא שהוא קשור אלינו לגמרי, ומתבטא ביום יום שלנו, בדרך שבה אנחנו פותרים מחלוקות שמתעוררות בחיינו.
לצערנו, במקרים רבים אנשים בוחרים לפתור מחלוקות בדרכים אלימות. כולנו חשופים לאלימות: אלימות פיזית, מילולית, נפשית ועוד. באמצעי התקשורת מתפרסמים סיפורים קשים על אלימות במשפחה, רצח בגלל מקום חניה או כסא בים, דקירות של שיכורים שהתווכחו על דבר שטותי, בריונות בבית הספר. הסרטים ומשחקי המחשב מלאים באלימות ועוד. התרגלנו לראות את האלימות מסביבנו ואולי נעשינו קצת אדישים אליה. הדיבר "לא תרצח" מוסר לנו מסר הנוגע לדרך פתרון המחלוקות שלנו בחיי היום יום.
מחלוקות לא פותרים על-ידי אלימות, הטלת פחד, השתקה וביטולו של האחר. אלימות מעידה על אילמות - חולשה פנימית המונעת מאיתנו לדבר על הקושי שלנו ולהגיע להסכמה או פשרה מתוך שלום. הדיבר "לא תרצח" מכוון אותנו לדרך חיים של הקשבה, כבוד, סובלנות, סבלנות, איפוק, ענווה ומעל הכל - שלום.
4. זכור את יום השבת לקדשו
הזמן להתחבר לעצמי למשפחתי ולעמי
כולנו זוכרים את השיר מהגן:
"מי אוהב את השבת? אימא ואבא. מי אוהב את השבת? סבתא וסבא. מי אוהב את השבת? אני, אתה ואת. כל העולם כמעט. אז למה לא כל יום שבת?"
שבת. כל אחד מאיתנו שומע את המילה הזו ומתמלא ציפייה ורוגע. זה טבעי. כשמעמיקים את המבט מגלים כי לשבת יש אמירה מוסרית, חינוכית וחברתית.
בקידוש בשבת מוזכרת יציאת מצרים, שחרור עם ישראל מעבדות לחירות. מתוך כך בשבת אנחנו משחררים את עצמנו מעבדות לכסף, למסכים, למעמד החברתי ולגירויים הרבים המציפים אותנו כל השבוע.
השבת היא כמו תחנת דלק שבועית הממלאת אותנו והעוזרת לנו "לחשב מחדש" את מסלול החיים שלנו.
בשבת יש לנו הזדמנות להיות קרובים יותר אל עצמנו. לעצור לרגע את מרוץ החיים, "לשבות" מהלימודים, מהעבודה, ופשוט - להיות. להיות אנחנו. להתחבר מחדש לעצמנו, למשפחה שלנו, לחברים, למסורת של העם שלנו. לחשוב על הדברים שחשובים לנו באמת.
מנהגי השבת יוצרים עבורנו את המרחב והפנאי לתוכו נכנסים הערכים החשובים כמשפחה, מסורת, הפניית המבט פנימה ומנוחת הגוף והנפש.
השבת היא אי של שקט בתוך אי- שקט, ואנו מוזמנים אליו בכל שבוע מחדש.
2. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני
לא אשתעבד לכוחות חיצוניים, אשמור על צלם האלוקים שבי
כשקוראים את הדיבר "לא יהיה" אפשר לחשוב שהוא שייך רק לזמנים עתיקים.
מה זה שייך אליי - עבודה זרה? אלוהים אחרים?
העובדה שהציווי מופיע בעשרת הדברות מדגישה ומלמדת אותנו כי דברים אלו נצחיים ורלוונטיים בכל דור ודור. מהי אם כן העבודה הזרה של ימינו?
עבודה זרה היא השתעבדות לכוחות חיצוניים, העלולה להוביל עד כדי התנהגות לא מוסרית, עד כדי כך שאני - כבר לא באמת אני וצלם האלוקים שבי הולך לאיבוד.
תארו לעצמכם אדם שכל חייו סובבים סביב דבר אחד - כסף. הכסף אצלו הוא מעל הכל. למענו הוא מוכן לשקר, לרמות, לשחד ואף לרמוס אחרים.
אדם כזה הוא משועבד והעבודה הזרה שלו היא רדיפת הכסף. הוא מאבד את ערכי הליבה הבסיסיים שלו, את הקוד המוסרי שלו. למעשה, הוא מאבד את עצמו.
באותו אופן ישנה הסכנה להשתעבד למעמד חברתי, להצלחה ולניצחון.
גם הסמארטפונים ובכלל המסכים לסוגיהם עלולים להיות עבודה זרה אם במקום שאנו נשלוט בהם - הם ישלטו בנו.
כל אחד מאתנו רוצה להצליח בחיים, להיות במעמד חברתי גבוה ונחשב. אך אם המטרות האלו הן "מעל הכל" ולמענן אנו מוכנים לרמוס ערכים ומוסר, ללא כל קווים אדומים, הרי שהן הופכות להיות עבודה זרה.
זהו הנזק הרב של העבודה הזרה. אלוקים נותן לנו קוד מוסרי בעשרת הדברות: לא לרצוח, לא לגנוב, לא לחמוד. משמעותה של ההשתעבדות לאלוהים אחרים היא לעשות את ההיפך.
בניגוד לעבודה הזרה הרי שלנו יש לנו את העבודה שלנו: לקיים את עשרת הדברות שהם ערכי הליבה שלנו והמהווים את הקוד המוסרי שלנו, לשמור על צלם האלוקים שבנו, לחיות ולעשות טוב.